מחאג'נה נ' מבט המכללה למדעי הראייה מקב' ג'ודיקו יעוץ והכוונה בע"מ ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש (הנתבע 2) ביום 3.6.09 בהעדר כתב הגנה מטעמו.

בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה למבקש בכתובתו מיום 20.4.09 לפיו נמסרו לו מסמכי התביעה, והוא חתם על אישור המסירה כמי שקיבל לידיו את כתב התביעה.

בתצהיר התומך בבקשתו לביטול פסה"ד אין המבקש כופר בכך שאכן קיבל לידיו את מסמכי התביעה. לטענתו - מיד עם קבלת כתב התביעה יצר קשר טלפוני עם ב"כ המשיבה ופרט בפניו את עובדות המקרה, תוך שהוא מסביר לו כי הסכום שתובעת המשיבה עבור שכה"ל - הוחזר לה במלואו.

ב"כ המשיבה הבטיח לו כי יבדוק את העובדות שהוצגו בפניו, ויחזור אליו עם תשובה לטענותיו.

לאור שיחתו זו, ומאחר שלא היה מיוצג ע"י עו"ד באותה עת, טעה המבקש לחשוב כי אין צורך בהגשת כתב הגנה, והמתין לתשובת ב"כ המשיבה.

בתצהיר תשובתו, אומר עו"ד מעלואני ממשרד ב"כ המשיבה כי אכן המבקש יצר עמו קשר וטען את טענותיו, אך הוא הסביר לו שעליו להעלותן בכתב הגנה. הוא לא הבטיח לחזור אליו, אלא הבטיח שהטענות תיבדקנה עם המשיבה.

יהא תוכן השיחה בין המבקש לבין מי מבאי כוח המשיבה אשר יהא, אי ידיעת החוק אינה פוטרת, והיה על המבקש לדאוג להגשת כתב הגנה במקביל ליצירת קשר עם הצד שכנגד.

מסכימה אני שלא מדובר בזילזול מובהק בהליכי ביהמ"ש, אך רמה מסויימת של רשלנות מצד הנתבע - יש כאן, גם אם היא נובעת מתמימות ומחוסר הבנה באשר לחשיבות הגשת כתב הגנה.

ביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא אפוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

השאלה החשובה יותר שיש לבחון היא מהם סיכויי ההצלחה בתביעה, שהרי במידה שיש בפי המבקש הגנה ראויה, יש לתת לו את יומו בביהמ"ש.

תביעת המשיבה הוגשה נגד המכללה למדעי הראייה ונגד המבקש, שהיה לטענתה, מנהל המכללה, הדמות הדומיננטית בה, והרוח החיה בכל הנוגע למכללה בכל הנוגע לפעילותה.

התובעת טוענת כי נרשמה לשנת הלימודים תשס"ד – 2003 ללימודי אופטיקה אצל הנתבעת 1 והובטח לה אישית ע"י המבקש כי הלימודים מוכרים ע"י משרד העבודה ומתנהלים בפיקוחו. התובעת שילמה את שכה"ל לכל השנה וחפצה להמשיך לשנת הלימודים השנייה. או אז התברר כי הנתבעים לא קיבלו אישורים ממשרד העבודה והרווחה, ומן המבקש נשלל לטענתה הרשיון מאחר ולא עמד בקריטריונים של משרד העבודה.

בסופו של דבר שנת הלימודים לא נפתחה, והתובעת נאלצה להרשם לאוניברסיטה הפתוחה וללמוד מהתחלה, כאשר הקורסים שלמדה אצל הנתבעים לא נכללו ולא נחשבו בלימודיה באוניברסיטה הפתוחה. לטענתה נושא הנתבע, אשר הבטיח כי הוא אחראי אחריות מוחלטת שהתובעת תקבל תעודה, באחריות לכל הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפסקת לימודיה אצל הנתבעת 1, הכוללים: הוצאות עבור תשלום שכ"ל, הוצאות נלוות, ביטול זמן, וכן עוגמת נפש והתמרמרות, כלשונה.

המבקש מדגיש בתצהירו כי שכה"ל ששילמה המשיבה בגין שנת 2003 הוחזר לה במלואו, שכן לא נדרש ממנה שכ"ל עבור שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה הפתוחה.

המבקש הביא בפני התלמידים את ההסדר שגובש עם האוניברסיטה הפתוחה טרם תחילת הלימודים, והתובעת, כמו יתר התלמידים, הסכימה לפרטי ההסדר, למדה שנתיים באוניברסיטה הפתוחה, סיימה את לימודיה, וקיבלה תעודה המאפשרת לה לעסוק באופטיקה.

לצדדים טענות נוספות וטענות שכנגד המפורטות בכתבי הטענות ובתגובות שהוגשו מטעמם.

סבורתני שמן הראוי לאפשר ניהול דיון ראוי ומסודר בטענות הצדדים, ואין להשאיר על כנו את פסה"ד שניתן במעמד צד אחד, ומבלי שנשמעו טענות המבקש לגופן.

אני מחליטה כי פסה"ד יבוטל בהתמלא שני התנאים המצטברים הבאים:

1.המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪ + מע"מ לתשלום תוך 30 יום.